העמק דבר על במדבר כ׳:י״ג

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על במדבר כ׳:י״ב העמק דבר על במדבר כ׳:י״ד »

2 הרחב דבר פתח ↗

והנה רבותינו ז״ל גלו הלוט שע״ז הענין הנפלא כמו שביארנו. והוא ברבה פ׳ אמור פל״א. הה״ד ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. ודרשו ראשך הרשים שבכם חשובים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל שנא׳ ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וגו׳. ודלת ראשך אמר הקב״ה הדלים שבהם טה״ד וצ״ל הדלים שבראשיכם. ופי׳ מנהיגי ישראל הדלים חביבים עלי כדוד וי״א כדניאל. מלך זה הקב״ה כו׳ ד״א מלך זה משה דכתיב ביה ויהי בישורן מלך. אסור ברהטים שגזר הקב״ה עליו שלא יכנס לא״י בשביל רהטים של מי מריבה. וכ״ז פלא. מה זה ענין משה רבינו במי מריבה להא שדרשו ראשך עליך ככרמל הרשים שבכם וכו׳. אבל מתחלה יש להבין עיקר הדרוש. היאך אפשר לומר שרשים שבישראל חשובים בעיני ה׳ כאליהו. ותו למאי תפסו ז״ל ההוכחה מעליית אליהו השניה לבקשת גשמים. ולא עלייה ראשונה של ירידת אש. ותו למאי נקטי הדמיון דלים שבראשים כדוד ודניאל ביחוד. אלא הענין בכ״ז שהורו לנו חז״ל עיקר גדול בתפלה. דהליכות הפרנסה בטבע בהשגחה פרטית. קבע הקב״ה שיקדימו עבודת התפלה שהיא המוספת כח כ״י למעלה. וכדאי׳ בב״מ דקט״ו ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך מכאן שהקדש טעון ברכה ועי׳ ס׳ דברים ל״ג כ״ז. ומש״ה אפילו בזמן שרוצה הקב״ה להשפיע טובה בברור. ואין השעה צריכה לעורר רחמי שמים. מכ״מ כך רצונו ית׳ שיתפללו מקודם. כי כך קבע מי שאמר והיה העולם ית׳. וכמו שביארנו בס׳ בראשית ב׳ ה׳ עה״פ וכל שיח השדה וגו׳. וראיה ברורה לזה הוא מתפלת אליהו על הגשמים. שהרי הקב״ה הקדים הבטחתו לאליהו ואמר לך הראה אל אחאב ואתנה מטר וגו׳ ואליהו יתרה עשה והוריד האש וקידש ש״ש ברבים. אחר כ״ז למאי ניצרך אליהו לעלות על ההר ולהתפלל על הגשמים. אלא כך היא המדה. ורצונו של הקב״ה שיהא מקדים תפלה להורדת השפעה ופרנסה שהוא הגשם. ואחר שכן הוא אין נ״מ אם מתפלל אדם גדול כאליהו או הדיוט ורש בישראל כולנו בני אברהם יו״י. אשר השגחתו ית׳ עלינו ונושאי מדברותיו של הקב״ה. כמש״כ בפ׳ ברכה בפסוק אף חבב עמים וגו׳. ולא נתייחדו גדולי הדור לתפלה אלא בזמן שנדרש רחמי שמים שיהי׳ השפעה. וכדאי׳ במס׳ תענית פ״ב והיחידים חוזרים ומתענין. מאן נינהו יחידים אלו ת״ח. וכן נתייחדו צדיקים לעשות להם שנוי בהליכות הטבע כדי שירבה בתפלה כדאי׳ בחולין דס״א בעובדא דרחב״פ. וביארנו בס׳ בראשית שם. אבל בזמן שהליכות השפעה יורד בלי התעוררות רחמים. ומכ״מ יש להתפלל כי כך רצונו ית׳ אין נ״מ ואפילו תפלת רשים ודילוגם עליו אהבה. וזהו דבר המדרש ראשך עליך ככרמל. הרשים שבכם חשובים עלי כאליהו שעלה לכרמל להתפלל על הגשמים בעת שגם בלא תפלתו היה יורד כדבר ה׳. ודלת ראשך. אמר הקב״ה הדלים שבראשיכם היינו המתפללים בשביל הרבים תמיד. חביבים עלי כדוד ודניאל. שהיו מתפללים ג׳ תפלות ש״ע תמיד. וידוע דתפלת ש״ע מיוחד לחיי שעה כדאי׳ בשבת ד״י. והוא עסק פרנסה בכל יום ובכל שעה. וע״ז סיים המדרש מלך זה משה. שלא התפלל על פרנסה. שהרי במשך ימי המדבר התפרנסו בדרך נפלא. ולא היה נדרש לתפלה. כמו שהוכחנו בס׳ שמות ל״ב י״א מהא שהקדים שבח לתפלה בפ׳ ואתחנן יע״ש. ובשעה שהגיעה שעה שיתפלל על מי הבאר שנעצר פרנסה טבעית כמש״כ. לא עמדה לו השעה אלא התנהג בדרך נס ובלי תפלה. נענש ע״ז ונאסר ברהטים. מזה ראיה שאע״ג שרצון ה׳ ליתן גשם מטרות עוז כמו שכאן היה הרצון ליתן מים. מכ״מ היה עיקר הרצון שיבא ע״י תפלה. ומשה שלא עשה כן נענש ע״ז. והיינו דכתיב להלן כ״ז י״ד להקדישני במים לעיניהם ביחוד במים. שהוא פרנסה שידעו ב״י שהקב״ה קדוש בישראל והשגחתו פרטית בפרנסה תלי׳ בתפלה שהוא במה שמתקדש בקרבם בדבר שבקדושה:

1 אשר רבו בני ישראל את ה׳. היינו עם משה שהביאם לזה המקום ע״פ ה׳. ונמצא מריבים את ה׳:

2 ויקדש בם. שנודע בזה כמה סביביו נשערה מאד וה״ז כמו דכתיב בנו״א בקרבי אקדש וכמש״כ שם :

« העמק דבר על במדבר כ׳:י״ב העמק דבר על במדבר כ׳:י״ד »